יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

וטאשסקי מתווכח עם הצלחה


לפני כמה ימים, יצא לו וטאשסקי מהמרתף אל העולם החיצוני בכדי לערוך סידורים לכבוד חנוכה. בעודו מעמיס את סלסלתו לעייפה בגולגולות ובגופות של ג'וקים, פגש אותו איש מוזר. "מה שלומך וטאשסקי?" שאל האיש המוזר בחביבות. "עונג מענה", ענה וטאשסקי ועדכן אותו בדבר היותו כותב בלוג, שדרן רדיו וכולא ילדות בנות 13 מבני עקיבא במרתפו. "מרתף?", אמר האיש המוזר. "זה כל-כך אוברייטד!". "אוברייטד?". "כן, מייחסים לו חשיבות יתרה. נותנים לו קרדיט שממש לא מגיע לו. הרי אפשר לנעול אנשים בחדר רגיל. אפשר לגרום לאנשים לחשוב שאתה מוזר בכך שאתה לובש חולצה כתומה כל יום ראשון. אבל מרתף? נדוש ואוברייטד".

בשיר So Appalled של קניה ווסט, בו מתארח ג'י זי (שנחשב בידי רבים כראפר האוברייטד בהיסטוריה), אתגר ג'יגה את כולנו ושאל – What would you rather be – under paid or overrated? 
וכך, התקבצו, מטובי המוחות (וטאשסקי, עכברוש וגולגולת של איש מוזר) כדי להכין רשימה של תכניות, שחקני כדורגל, בדרנים – כל דבר שלדעתנו קיבל קרדיט והערכה שממש לא מגיעים לו. הביאו את המצ'טה – פרות קדושות הולכות להשחט.

חברים

 מוניקה מעלה נושא לשיחה. "מה אתם יותר אוהבים בנשים – תחת או חזה?". ג'ואי אומר: "למה אני צריך לבחור? את רעה!", כמובן עם המשחק האופייני. צלילי צחוק ברקע. גם אתם צוחקים. מתוך הרגל. לאחר מכן צ'נדלר פולט שטות שגורמת לו להראות מגוחך/הומו. הוא מסיט מבטו ופרצופו מתחלחל. "לא אמרתי את זה עכשיו. לא! לא!". תנועות בידיים. ושוב קולות צחוק. 

שנמשיך לרוס? פיבי? רייצ'ל? אין טעם. עוד סצנה בבית הקפה, שאמנם לא התרחשה, אבל בוודאי שוכבת לה על רצפת חדר העריכה בהוליווד. אל גור יכול להיות מרוצה – צוות הכותבים של חברים דוגל בהחלט בשיטת המחזור.
 ובכל זאת, חברים משכה 4 עונות מיותרות (בלילות אפלים, עוברת בי המחשבה שאפשר היה לחתוך אחרי העונה השלישית), על אותם שטיקים ידועים ומשעממים וגרפה סכומים מדהימים של מיליוני דולרים.

הרי אם נהיה כנים, הבדיחות של צ'נדלר מתחילות לחזור על עצמן, עוד בשלהי העונה השלישית. הדינמיקה עם ג'ואי עוד איכשהו מחזיקה אותו, אך ברגע ששודך למוניקה? אסון. גבר רופס, חסר קסם שגם הגיחוכים שאיכשהו הוא גורר הם מרחמים. ומהרגל. רייצ'ל איבדה מהחן שלה איפשהו כשהשיגה את עבודתה החדשה. מוניקה תמיד היתה מעיקה. ופיבי? נראה לי שמישהו אשכרה הוציא חוזה על ליסה קודרואו.

אז נכון, שרוס ופלאי ה"אונאגי" שלו הצליחו לשחרר פרצי צחוק גם בעונות המאוחרות יותר, אבל קחו את הבדיחות הממוחזרות, השכר העצום ואת העובדה שמחבר'ה צעירים ומגניבים הם גדלו להיות מבוגרים טרחנים – חברים היא אולי גדולת האוברייטד שבקומדיות האמריקאיות.

לא, בעונה הקודמת לגמנו כולנו מתוך כוסות קוקטייל. עכשיו זה מילקשייק - מקורי ומצחיק!

מייקל אואן

איאן ראש הבא? השחקן שיחזיר את ליברפול לימיה הגדולים? אז נכון, הוא כבש 118 שערים ב-216 הופעות במדי ליברפול, אך באותה נשימה יש להזכיר שליברפול היתה הפועל פ"ת של אותה תקופה מבחינת יחס של היסטוריה-הווה. בעצם כמו ליברפול של היום, בעידן שאין לה שום יורש לאיאן ראש.

שעריו של מייקל אואן בליברפול לא הובילו את הקבוצה לשום מקום. גביע אנגלי? גם פורסטמות' יכולה להתהדר בהישג זה. גביע אופ"א? סלחו לי אם ניצחון על אלאבס הגדולה של ג'ורדי קרויף וקוסמין קונטרה לא מעיף לי את הקוקו. ובכל זאת, מייקל אואן הרגיש שעליו לקדם את עצמו למקום בו כשרונו יבוא לידי ביטוי, ועבר לריאל מדריד. מאז אותו מהלך מבריק (שהכניס לקופותיה של ליברפול 13 מיליון יורו), אואן הספיק לסיים עונה ללא תואר במדריד, בעוד ליברפול קוטפת את ליגת האלופות. משם עבר לניוקאסל והרוויח את הסכום הגדול ביותר ששילם המועדון לשחקן. יותר מפאקינג אלן שירר!

 בניוקאסל אואן היה פצוע למשך זמן רב, והזיכרון שיישאר ממנו במועדון הוא בתור השחקן שהחמיץ בצורה מסמרת שיער במשחק בו הקבוצה הפסידה וירדה ליגה. אלא מה? לא רק שהקריירה של מייקל אואן לא החלה לדשדש – הוא עבר מניוקאסל למנצ'סטר יונייטד. היריבה השנואה של ליברפול בה גדל. אלופת אנגליה וסגנית אלופת אירופה.

ובמרתף שואלים – על סמך מה?! על סמך המהירות שנעלמה כליל לאחר אינספור פציעות? על סמך משחק הראש של החלוץ המתנשא לגובה של 173 ס"מ? אגב, מאז שעזב אואן את ליברפול הסטטיסטיקה שלו עומדת על 43 גולים ב-132 משחקים.

גילוי נאות – אחד מבין השלישייה, וטאשסקי-עכברוש-גולגולת של איש מוזר, הינו אוהד ניוקאסל ולא שכח עד היום את אותה החמצה מבזה של מייקל אואן אשר שלחה את הקבוצה לליגת המשנה. טפו!

הית' לדג'ר היה צריך לגלם אותי בסרט על חיי. הטרגדיה שלו היא הטרגדיה שלי.
טופאק

בעיני רבים נתפס שתיים-פאק שאקור כראפר עילאי, אשר בקטעי הראפ שלו ניתן אפילו לזהות פואטיקת גטו. ואכן, בהרבה משיריו הוא נענה לקריאה. לא זאת בלבד, כותב שורות אלה, לא יתנגד נחרצות אם יאמר מאן דהו כי פעמיים-פאק הוא אחד מבין חמשת הראפרים הגדולים בכל הזמנים. ובכל זאת, שמו הולל  ברבבות ולא באלפים כפי שהיה ראוי. למעשה, נעשה לפאק-כפול-שתיים סוג של עוול. בשם תאבת הבצע, פרסום וניצול שמו, ניסו להציג אותו כהמשך ישיר לפנתרים השחורים וכיורשו של מלקולם אקס, מה שגרם לוטאשסקי-גולגולת של איש מוזר ועכברוש לדון בכמה טופאק אינו מה שמציירים אותו - במקום לדבר על יצירתו הדי מצויינת.

דאבל-פאק, היה בסה"כ מוזיקאי. אמנם בערה בו תשוקה לקידום האדם השחור והחברה האפרו-אמריקאית, והוא בהחלט היה ראפר מחונן – אבל לא יותר מזה. לא מנהיג חברתי כי אם ערס פואטי. יהיר ולא שרף. פוזאיסט ולא שליח. הביטוי "Thug 4 life", חוזר בחצי משיריו. האגו המנופח של פאקיים גרם לו להוציא שירי דיס-ריספקט (Hit 'em up הוא ללא ספק שיר הדיס האוברייטד בהיסטוריה) מגוחכים על כל העולם. לא זו בלבד, צמד-פאק הוציא לאין ערוך שירי אני-עשיר-מזיין מלא-ראפר מגניב-גנגסטר-ווסטסייד! די דבילים. ומה לעשות, זה מעט מאפיל על שירים נפלאים כמו Brenda's got a baby ו-Keep ya head up.

האות w שאני מסמן באצבעותיי מסמלת את החוף המערבי. פואטיקה לירית היישר מהגטו.


הסביח של עובד

השעה 23:00. מוצ"ש. העיר גבעתיים שוממת מכל אדם. אפילו הפקחים ישנים שנת ישרים, ואין מי שיחלק דוחות למכוניות החונות בבטחה על המדרכה. ומה קורה בדוכן הסביח של עובד? תור המשתרך עד לכביש של רחוב סירקין, וכל זה בשביל להשיג פיתה עם חצילים וביצה. פיתה. חציל. ביצה. ואולי קצת עמבה. וסלט. וחומוס.

"עזוב אותך – עובד זה החוויה!". חוויה? לבנאדם יש סלנג וקאץ' פרייזס נחמדים, מדבר בלשון ספורט, ובהחלט מהווה דמות ססגונית. אבל בחיאת – פיתה. חציל. ביצה. ואולי קצת חריף (2-1 להפועל בדרבי).

 "עזוב אותך – לא תמצא סביח טעים יותר מעובד!". לא תמצא? פיתה! חציל! ביצה! ויאללה רוץ על הכל.

האדם הרעב לפעמים עושה החלטה, לפיה הוא מוציא את כספו על מזון מהיר על מנת לפוצץ את עצמו לשובע. והנה אתה בביתך, סיימת לאכול את "המנה הטובה ביקום", ואכן אתה יכול לסמן וי על כל התסמינים: אתה מרגיש מפוצץ, שמן, מחכה לרגע בו תתפוצץ בשירותים וכמובן – עייף. הבעיה היחידה היא, שאתה מרגיש עוד משהו – רעב! פיתה? חציל? ביצה? פשוט לא מספיק.

כמה נגמר בדרבי בין הג'וקים לסלמונלה?


יאללה סגור לי עם כתר אליפות.