יום שישי, 30 בדצמבר 2011

כחומר ביד היוצר


נסו לרגע לפשפש בפדחתכם ולגרות את אונת הזיכרון. לבטח תצליחו לשלוף מתוכה את הילד המוזר והמפחיד שהסתובב בשכונה בה גרתם. הייתם בטוחים שהוא חבר בכת השטן. אף אחד לא העז ליצור איתו קשר. אפילו המורים חששו להתעסק איתו. גם כשמישהו ניסה להתגרות בו, הוא לא הגיב. רק נתן מבט בלתי מוסבר, והמשיך לחטט בעזרת עיפרון באיזה פצע פתוח שהיה לו בברך. ההורים שלו גם כן היו הזויים. לאט לאט, התפשטו השמועות שאמו היתה בעברה מאושפזת במוסד סגור ושאביו הוא אלכוהוליסט שאיבד את רוב כספו. הוא עורר בכם גועל, לעג - אבל גם קנאה. קנאה בתעוזה, בחוסר הפחד. בזה שהוא פשוט לא שם זין.

Tyler, The Creator (טיילר אוקונמה), הוא בחור בן 20, אפרו-אמריקאי, בעל רווח בשיניים ואזניים גדולות. אל תתבלבלו בגלל דימוי הוויל סמית' שקופץ לכם לראש. המוזיקה של טיילר שייכת לצד האפל של האנדרגראונד. הליריקה הבוטה והאלימה בשיריו, קולו העמוק ומקפיא הדם והקליפים המטלטלים (אותם טיילר מביים בעצמו) – כל זה גורם למאזין להתחבר לצדדיו האפלים ביותר. למעשה, טיילר גורם לנו להיות הילד המוזר ההוא מהשכונה. 

ייתכן שמשמיעה ראשונית לא תתחברו לטיילר. אפילו תסלדו ממנו. הביטים בשיריו לא קומוניקטיביים. כך כל המוזיקה שלו. כך גם הילד המוזר ההוא. העניין הוא שבמובן מסויים, בסיטואציות מסויימות כולנו "הילד המוזר". לכל אחד יש את המחשבות האפלות, אותן הוא מחביא עמוק עמוק בתאים האחוריים והחשוכים ביותר במוח. מחביא לא רק מאנשים אחרים, אלא גם מעצמו. כי להזדהות עם נער ביישן שמאוהב נואשות במלכת הכיתה זה מקסים, אך להזדהות עם מארב לאותה בחורה ורציחתה – לא הולם את העניבה שאני עונד.

OH SHIIIT! Now that's HARDCORE!

במהלך השנה החולפת שחרר טיילר את האלבום "Goblin". זהו אלבומו השני, לאחר ""Bastard שיצא בשנת 2009. האלבום הכיל ראפ מחוספס, רווי בתיאורים גרפיים אלימים וקשים מאד. טיילר נכנס בזרם החדש של ראפרים מעודנים ורגישים. היה זה הראפר B.O.B שספג את מירב הארטילריה. גם הזמר ברונו מארס חטף לא מעט. מי שחשב שטיילר יתמתן, התבדה מהר מאד. גם "Goblin" לא עושה חסד עם מאזינים בעלי לב חלש. או בעלי לב, נקודה. עם זאת, 2011 היא השנה בה טיילר יצא מהשוליים, והשתלט על ההיפ-הופ. עם הומור שמזכיר את אמינם בתחילת דרכו ופאנצ'ים אלימים שמזכירים את ביגי, לא לקח זמן רב לאמנים כמו Pusha T ו-The Game לקלוט את הפוטנציאל, וכל אחד מהם אירח את טיילר באלבומו. טיילר גנב את ההצגה באופן מוחלט בכל אחד מהמקרים.


הליריקה המכילה, בין השאר, אלימות חולנית כלפי נשים מעוררת ביקורות ותגובות נזעמות. בשיר "Tron Cat" מופיע המשפט: Rape a pregnant bitch and tell my friends I had a threesome"". "מה גורם לו לחשוב שהוא יכול להגיד דבר מגעיל כזה?", אמרה לי ידידה פעם. "צריך להכניס אותו לכלא". האמת שניתן להבין. לפעמים נראה שטיילר מנסה לזעזע בכל מחיר. הסינגל הרביעי מ-Goblin"", לא בדיוק משאיר מקום לדמיון ונקרא "Bitch Suck Dick". הסינגל הוא סוג של פארודיה על שירי הארדקור-ראפ, ובמשך כל השיר פונים הראפרים המשתתפים  לנשים כ-bitches ודורשים מהן שיבצעו בהם מין אוראלי. בסוף השיר אגב, טיילר רוצח את אותם ראפרים שהשתתפו איתו באותו קטע. בשיר הנועל את האלבום טיילר מתפרק בפני פסיכולוג מדומה (שמלווה את שני אלבומיו של טיילר) שמנסה לנתח את אישיותו הפסיכוטית של טיילר. 

פסיכופטים שאהבנו.
 אז מה בכל זאת הוא סוד ההצלחה של טיילר? בסדרות טלוויזיה רבות מוצגת דמות פסיכוטית בצורה כזו שאנו ממש יכולים לחבב ואף להזדהות איתה. בין אם זה ג'ו דבולה, אליו אנו נחשפים בעונה הרביעית של סיינפלד, בין אם זה הילד המפלצתי למילטון טיישון המופיע בסדרת האנימציה המעולה The Boondocks ובינינו, מהי סאות' פארק ללא קרטמן? 

דווקא טיילר אחר הוא זה שיכול להסביר את התופעה, וללמד אותנו על הצורך בסיפוק הגירויים של התאים האפלים שבמוחנו. אני מדבר על טיילר דירדן שגילם בראד פיט בסרט "מועדון קרב". דירדן הוא כל מה שגיבור הסרט חסר השם (אותו מגלם אדוארד נורטון) רוצה להיות. הוא שוכב עם הבחורה שהגיבור לא מצליח להשכיב, הוא שאפתן, בעל קריזמה וחסר פחד. ביחד הם מקימים מועדון סודי אשר חבריו נפגשים בלילות, ועל מנת לפרוק את הטירוף שהחיים מעמיסים עליהם – הם פשוט מפוצצים אחד את השני במכות. ללא חוקים, ללא הגבלות – ללא התנצלויות. בסוף הסרט (גוועלד! ספויילר!) אנו מגלים שהגיבור סובל מפיצול אישיות וטיילר דירדן הוא למעשה, צד אפל באישיות שלו עצמו. 

כשהצד האפל שלך הוא בראד פיט, מה הפלא שהוא מזיין יותר ממך?


 לא סתם, טיילר קרא לעצמו דה קריאייטור – היוצר. הוא לימד את עצמו לנגן על פסנתר כבר בגיל 14. הוא מפיק את השירים שלו עצמו, מביים את הקליפים שלו עצמו ועומד בראש קולקטיב ההיפ-הופ OFWGKTA  (קיצור של Odd Future Wolf Gang Kill Them All). הראפ הכה בוטה והכה קשה, אך עם זאת  - הכה ייחודי שלו, קנה לו מעמד גבוה מאד בז'אנר ההיפ-הופ, והאלבום "Wolf" שצפוי לצאת ב-2012, הוא אחד מהאלבומים המצופים ביותר של השנה. טיילר לעומת זאת, ממש לא צפוי, אבל דבר אחד בטוח – האלבום הזה הולך להיות קשה לא פחות מקודמיו. וזה נהדר.

לגבי אותה ידידה, אומר כך: מוזיקה מאפשרת לאדם לפרוק את הזעם והתסכול שמצויים בחיים תחת מוסכמות חברתיות, שבמקרים רבים נובעות מצביעות ואינטרסים. זו אחת הסיבות שבהופעות רוק, ניתן לחזות באנשים בוגרים, עם קריירה, משתתפים בקרבות פוגו עם חבר'ה בגילאים 15-18. זו אחת הסיבות שמיליונים בבריטניה התחברו כל כך לסקס פיסטולס, המאד פרובוקטיביים בזמנו, או לחילופין, רמי פורטיס אצלינו (נ ע ל י י ם!). מאזינים זקוקים לדיסטורשן הזה, והוא מצוי לא רק בגיטרה. אם תרצו, מוזיקה היא המועדון קרב של הנפש. מה לעשות שאי אפשר כל פעם לקבל את בראד פיט?